I’VE STARTED DOCUMENTING THE TREE NEAR MY BALCONY. IT’S A WAY TO ENJOY LIFE’S SIMPLE THINGS
Franco 82
ARGENTINA
מרחבים ציבוריים ביום שאחרי הקורונה
הגבלת התנועה לרדיוס של עד 100 מטר מהבית במהלך ימי הסגר גרמה לאנשים להתבונן מחדש בסביבה הקרובה לבית שלהם.
מגרשי חניה ליד בתי דירות הפכו להיות מקום בטוח למשחק ילדים, חללים ציבורים ליד בניינים אפשרו לשאוף אויר צח ולהתבונן על העולם, מדרכות הציעו תוספת מרחב פעולה ותיבות דואר הציעו מקום מפגש עם שכנים בתקופה של ריחוק חברתי.
במחקר שערכנו ראינו שהיציאה מגבולות הבית והעצמי אל המרחב המשותף גרמה לאנשים לאנשים לראות ולחוות אותו אחרת והמרחב הציבורי נתפס כהרחבה של הבית הפרטי.
ראינו כי אנשים התחילו לשים לב האם הסביבה הקרובה שלהם מטופחת או מוזנחת ובמקרים מסוימים גם בצעו 'תיקונים קטנים' במה שקודם היו מפנים לוועד הבנין או השכונה, הם החלו לשוטט ולחקור דרכים ופינות 'קרוב לבית' שלא שמו לב אליהן קודם לכן ולשים יותר לב לאוויר הנקי, לציוץ הציפורים ולעצים והצמחים אשר משתנים כל הזמן.
אנשים רבים לשים לב יותר לטבע שסביבם, האזנה לציפורים, צפייה בעצים משתנים, ויצאו לנשום אוויר צח. זה גרם להם לחוש טוב יותר ולהתמקד בהנאות קטנות. כך החלו לחוש תחושת רווחה, ורבים מהם אף פיתחו ציפיות לגישה פרואקטיבית יותר בנוגע לשמירה על הסביבה.
הזדמנויות
המודעות הגוברת לתרומה וחשיבות המרחב הציבורי לרווחה הנפשית שלנו ולאיכות החיים תמשיך לשחק תפקיד בחיינו גם עם היציאה ממשבר הקורונה וצפויה להשפיע על מערכות יחסים בין שכנים, תושבים ורשויות מקומיות.
מודעות זה מייצרת הזדמנות לשתף תושבים ולרתום אותם לסיוע בטיפוח מרחבים עירוניים קרובים לביתם ולניצול המרחב הזה לפעילויות שמעולם לא התרחשו בו.